יום חמישי, 12 במרץ 2009

תחילת המלחמה - The Beginning of the War



ב-1 בספטמבר 1939 גרמניה החלה בהפצצות על ערי פולין בכלל ובוורשה בפרט כאשר הרובע היהודי משמש כאחת המטרות. בזמן זה השתנו חייה של עדה לבלי היכר, משפחתה נאלצה לברוח מדירתה ולעבור לבית המרקחת שהיה בקומת הקרקע של פרנצ'ישקנסקה 20, דבר שהתאפשר הודות לטוב ליבם של השכנים בעלי בית המרקחת שנתנו למשפחה רשות להתגורר שם. בזמן ההפצצות נאלצה עדה להסתגל לחיים עם אמה שנכנסה לחרדה בעקבותיהן ועם ההרס שהשאירו אחריהן.
ההיתקלות הראשונה של עדה עם הגרמנים הייתה כאשר חיילים גרמנים הגיעו לרובע היהודי בוורשה ושדדו את העוברים והשבים בו, ביניהם אביה של עדה – הם תפסו אותו, הוציאו אותו ממחסן העורות שלו, ציוו עליו למלא את אחת המשאיות בסחורה וחבטו בו בכל פעם שקרס או לא עמד בעומס. באותו יום החליט אביה של עדה לעקור מוורשה ולמצוא מקום לו ולבני משפחתו באזור בפולין שהיה תחת שלטון סובייטי.
המשפחה, קודם האב ואחריו עדה ואמה, הגיעו לאזור בפולין הנקרא צ'יזב. אביה של עדה בחר במקום זה מכיוון שבו נולד אביו ועדיין נשארו לו שם קרובי משפחה שעזרו לו להשיג מסמכי זהות מזויפים וסדרו לו עבודה בתור אחראי על מסעדה של קצינים רוסיים. בצ'יזב נרשמה עדה לבית ספר שבו למדו ברוסית ובביילורוסית אך למרות הקשיים בשפה התאקלמה מהר במקום ואלה היו הימים המאושרים בחייה.
בשנת 1941 גויס אביה של עדה לצבא הסובייטי במטרה להילחם בנאצים וב-22 ביוני פרצה המלחמה בין רוסיה לגרמניה, הגרמנים פלשו לצ'יזב תוך שעות ספורות ואביה של עדה נהרג במהלך הקרב.
בינתיים הורע המצב הכלכלי ולאמה של עדה היה קשה לדאוג לה ולבתה. היא נאלצה למכור את תכשיטיה ולהיעזר בעדה בכדי לבצע את עבודות הבית, כל זאת בנוסף להתמודדות שלה עם מאגר המזון שהלך ופחת. למרות כל זאת העלתה אמה של עדה בדעתה לעזוב את צ'יזב, עד שיום אחד הורו הגרמנים על כל תושבי העיירה להתאסף בכיכר שהייתה סמוכה לכנסיה והודיעו שיש בכוונתם לבחור אנשים המתאימים לבצע עבודות שונות בצ'יזב ובסביבתה. כל תושבי העיירה נעתרו לפקודת הגרמנים והתייצבו בכיכר מלבד לעדה ולבן דודה בן ה-16, שהחליט להסתתר ולא להתייצב בכיכר העיר ושכנע את עדה להצטרף אליו.
לבסוף בחרו הגרמנים כמאה צעירים שישארו בצ'יזב לבצע עבודות שונות ואת השאר ייעדו לעבודת בעיירות סמוכות. אמה של עדה לא הייתה בין הצעירים שנבחרו אך מכיוון שידעה שעדה מחכה לה בסתר הצליחה לשכנע חייל גרמני שייתן לה להישאר במקום. עוד באותו לילה נרצחו ונקברו ביער הסמוך לצ'יזב כל אלה שהיו מיועדים להישלח ל"מקומות עבודה" אחרים.
לאחר המקרה הזה החליטה אמה של עדה לחזור לוורשה, לבית ברחוב פרנצ'ישקנסקה, במקום שעכשיו ניצב הגטו.

On September 1st, 1939, Nazi Germany began its attacks on Poland, bombing Warsaw and other cities. Warsaw's Jewish quarter was one of the main targets.
At that time, Ada's life changed. She and her family had to escape from their apartment. The kindness of neighbors allowed them to find refuge at the pharmacy situated at the ground floor in 20 Franciszkanska Street.
Ada's mother was traumatized because of the heavy bombardments and the destruction they caused.
The German forces soon entered Warsaw and its Jewish quarter. They caught Ada's father, and brutally confiscated goods from the family business – making him load them on their trucks, hitting him whenever he wished to rest for a while.
On that day, Ada's father decided to move with his family to the east, to Polish territories that were annexed at the time by the Soviet Union. They moved to a region where Ada's father had relatives – the town of Czyżew, where his own father was born. He managed to get false ID's for the family and began to run a restaurant that mostly served Soviet soldiers. Ada was registered at a local school, where classes were taught in Russian, but despite the difficulties these were the happiest days of her life.
In 1941, Ada's father was drafted to the Soviet army. On June 22nd Germany and the Soviet Union were at war: the German forces invaded Czyżew within hours; Ada's father died during the battle.
The economic situation of the family became most difficult. Food became scarce. Ada's mother had to sell her jewelry in order to survive, while Ada had to assist her with various chores at home. They planned to move out of Czyżew, but were not able to do it.
One day the Germans ordered all the people of Czyżew to gather at the town's main square, near the local church, claiming to have a plan to send them to work in Czyżew and its surroundings. 16 year old Ada and her cousin were the only ones who did not obey and hid nearby.
Only 100 youth of all the people were actually sent to work in Czyżew. Most of the people who were send to work out of Czyżew, were murdered at night and buried in the woods.Ada's mother was saved. She managed to convince a German soldier to let her remain in town. She managed to find Ada and decided to move back to their home in Warsaw, which by now was part of the Jewish ghetto.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה